בפסק דין עקרוני שפורסם לאחרונה, שרטטה ועדת הערר לענייני מס שבח גבולות גזרה ברורים בכל הנוגע לזכאותן של חברות קבלניות להטבות מס. בלב המחלוקת עמדה דרישתה של חברה קבלנית לקבל החזר של שישית ממס הרכישה ששילמה, בהסתמך על נייר עמדה פנימי של רשות המסים שלא הובא לידיעת הציבור במועד הרלוונטי. הטענה המרכזית של החברה הייתה כי התנהלות הרשות, ובכלל זה הסתרת אותו מסמך, יצרה מצג המזכה אותה בהטבה שנויה במחלוקת. עם זאת, ועדת הערר דחתה את גישת החברה וקבעה כי אין להטיל על קופת המדינה נטל כספי בגין הטבה שאינה מעוגנת במפורש בחקיקה, גם כאשר רשות המסים פועלת באופן פגום או לוקה בחסר.
הפסיקה מדגישה כי העיקרון המשפטי של שלטון החוק גובר על טענות המתבססות על מחדלים מנהליים של גופי המדינה. הוועדה הבהירה כי זכאות להטבות מס מחייבת עמידה בתנאים קשיחים וברורים הקבועים בחוק, וכי לא ניתן להשתמש בטענות בדבר חוסר שקיפות מצד רשות המסים כדי להרחיב את היקף הזכאות מעבר ללשון החוק. מדובר במסר משמעותי עבור חברות הפועלות בענף הנדל"ן והתשתיות, המבקשות לעיתים להסתמך על פרקטיקות פנימיות של רשויות המס במקום על הוראות החקיקה הישירות. פסק הדין מבהיר כי גם אם הוכח כי הרשות נמנעה מחשיפת מסמכים רלוונטיים או ניהלה הליך פגום, אין בכך כדי להקים 'יש מאין' זכויות פיסקאליות שלא הוקנו במפורש על ידי המחוקק.
הקביעה מחזקת את הצורך בבדיקה דקדקנית של הוראות החוק בטרם הסתמכות על מסמכים או עמדות שאינם מהווים חקיקה ראשית או משנית מחייבת. השלכות הפסיקה משתרעות על פני תחום המיסוי המוניציפלי והנדל"ני, שבו מורכבות ההתחשבנות מול רשות המסים גבוהה במיוחד. מומחים בתחום המשפט הפיסקאלי מציינים כי עמדת הוועדה משקפת מדיניות של ריסון שיפוטי כלפי הרחבת הטבות מס באמצעות פרשנות של מחדלים אדמיניסטרטיביים. כעת, נראה כי נטל ההוכחה של נישומים המבקשים להישען על התנהלות הרשות גדל משמעותית, ונדרשת הסתמכות על יסודות חוקיים מוצקים בלבד. פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לנישומים ולחברות קבלניות על חשיבות הדיוק וההקפדה על לשון החוק בביצוע עסקאות מקרקעין, במיוחד כאשר מדובר בהחזרי מס מהותיים.