השימוש המוגבר באפליקציות מסרים מידיים מעלה שאלות משפטיות מורכבות בנוגע לגבולות חופש הביטוי והאחריות המשפטית בגין דברים הנכתבים בשיחות פרטיות. פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מספק תזכורת חשובה לציבור ולקהילה המשפטית בדבר החשיפה המשפטית הנובעת מהתכתבויות וואטסאפ. לפי דיווח ב-'TheMarker', עניינו של המקרה בתביעת לשון הרע שהוגשה לאחר שדברים משמיצים הועברו במסגרת התכתבות פרטית. התובעת העמידה את סכום תביעתה על 140 אלף שקלים, מתוך תפיסה כי הפגיעה בשמה הטוב מחייבת פיצוי משמעותי.
עם זאת, בסופו של ההליך המשפטי, פסק בית המשפט פיצוי בסכום של 6,000 שקלים בלבד. המקרה ממחיש את הפער בין הציפייה לקבלת פיצוי גבוה לבין המציאות המשפטית בהליכים מסוג זה. הדיון המשפטי התמקד בשאלת הגדרת המושג 'פרסום' תחת הוראות חוק איסור לשון הרע. על פי הדין הקיים, החוק אינו דורש הפצה רחבה או פומבית של הדברים כדי לקבוע כי התבצע 'פרסום'. די בכך שהדברים הגיעו לידיעת אדם אחד בלבד – מלבד הנפגע עצמו – כדי לקיים את התנאי הבסיסי הנדרש להגשת תביעה בגין לשון הרע. משמעות הדבר היא שגם התכתבות פרטית 'אחד על אחד' עשויה להיחשב כפרסום משפטי, מה שפותח פתח לתביעות בגין תוכן מזיק המועבר באמצעים דיגיטליים פרטיים.
הפסיקה מהווה אזהרה לכל משתמשי הרשתות החברתיות ואפליקציות המסרים: העובדה כי השיחה מתנהלת במרחב פרטי אינה מהווה בהכרח חסינות משפטית מפני טענות ללשון הרע. יחד עם זאת, גובה הפיצוי שנפסק במקרה זה מעיד על כך שבית המשפט שוקל את חומרת הנסיבות, את היקף התפוצה בפועל ואת עוצמת הפגיעה בעת קביעת סכום הפיצויים הסופי. עבור עורכי דין המייצגים נפגעי לשון הרע או נתבעים בגינה, מדובר בהנחיה משמעותית המדגישה את הצורך בבחינת יסוד ה'פרסום' בנפרד מהיקף הנזק. בעוד שהסף לקיום עילת תביעה הוא נמוך יחסית, היכולת לתרגם את הפגיעה לפיצויים כספיים גבוהים נותרת תלויה בנסיבות הייחודיות של כל מקרה ומקרה.
הפרקטיקה הנוכחית מדגישה את הצורך בזהירות יתרה בעת העברת מסרים אישיים, גם כאשר מדובר בשיחות שנחזות להיות חסויות או פרטיות, שכן החוק אינו מבחין בין פלטפורמה ציבורית לבין התכתבות אישית בכל הנוגע לאחריות בגין לשון הרע.