סוגיית גיוס בני הישיבות לצה"ל, שליוותה את השיח הציבורי והמשפטי בישראל במשך שלושה עשורים, ניצבת בימים אלו בלב תהפוכות פוליטיות. במאמר שפרסם ד"ר איתן לסרי באתר 'מעריב', נטען כי בעוד שבעבר הוצג גיוס החרדים על ידי מחנה השמאל כערך עליון וככלי למאבק בממשלות ימין, המציאות הפוליטית הנוכחית מובילה לשינוי גישה מהותי. על פי המאמר, אותם גורמים שדרשו בעבר סנקציות פליליות וכלכליות נגד מי שהוגדרו כ"משתמטים", נכונים כעת לנהל הידברות, להציע "גמישות" ולחפש מתווים מוסכמים כדי לגייס את החרדים לשותפות קואליציונית.
לסרי מציין כי השינוי ברטוריקה – מסיסמאות על "חוק השתמטות" לדיבור על "חוק גיוס רך" – משקף סתירה מוסרית. הכותב מזכיר את ההיסטוריה המשפטית של הנושא, החל מפסק דין רובינשטיין ב-1998, דרך ועדת טל וחוק טל ועד לפסיקות בג"ץ החוזרות ונשנות לאורך השנים. מנקודת מבטו של לסרי, ההתערבות השיפוטית נוצלה על ידי השמאל ככלי טקטי להצרת צעדי ממשלות ימין, בעוד שכיום, משיקולים קואליציוניים, מועדפות פשרות שבעבר נפסלו מכל וכל. המאמר מבקש להצביע על נתונים המראים עלייה הדרגתית בגיוס חרדים בשנים האחרונות (כ-4,300 מתגייסים בשנת 2025) ועל מתווה שקידם ח"כ בועז ביסמוט, כהוכחה לכך שתהליכים הדרגתיים אפשריים.
לטענת הכותב, העובדה שפוליטיקאים מהשמאל מציעים כיום פשרות נדיבות לחרדים – כפי שניתן להתרשם מדיווחים על מגעים פוליטיים ומהתבטאויות דוגמת אלו של אהוד ברק – חושפת כי המאבק הממושך לא היה מונע רק מעקרון השוויון בנטל, אלא מאינטרסים פוליטיים של חילופי שלטון. המאמר מסכם בטענה כי מדובר בשפל מוסרי, שכן ערכים שהוצגו כקדושים הפכו למילים חלולות ברגע שהם התנגשו עם הצורך הפוליטי להקים ממשלה ללא נתניהו.