פרשה המעלה שאלות באשר לאופן ניהול הליכי מעצר והסתמכות על זיהוי משטרתי התרחשה לאחרונה בבית משפט בירושלים. צעיר חרדי נעצר ביום שני בשכונת מאה שערים בעיר, בחשד שנטל חלק בהפרת סדר ויידה אבן לעבר כוחות משטרה שנכחו במקום. המפגין הועבר למעצר למשך הלילה, וביום למחרת ביקשה המשטרה להאריך את מעצרו בחמישה ימים נוספים לצורכי חקירה. בסיס הבקשה נשען על דוח פעולה שחיבר שוטר בשטח, בו טען כי זיהה את העצור משליך את האבן ושמר עמו על קשר עין רציף ובלתי מופרע עד לביצוע המעצר בפועל.
במהלך הדיון בבית המשפט, הציג סנגורו של העצור ראיה ויזואלית משמעותית – סרטון תיעוד מההפגנה. בחינה של חומרי התיעוד הציפה פער מובהק בין גרסת המשטרה לבין המציאות בשטח: בסרטון נצפה אדם אחר כשהוא משליך את האבן המדוברת, דבר המפריך את טענת הזיהוי של השוטר. המקרה מדגיש את החשיבות הקריטית של תיעוד אובייקטיבי בהליכים פליליים, במיוחד כאשר חירותו של אדם מותנית בדיווח שוטר על זיהוי בשטח. נציג המשטרה שנכח בדיון וצפה בתיעוד, הודה מיד בטעות המשטרתית. הוא הצהיר בבית המשפט כי השתכנע שמדובר באדם אחר, והודיע על חזרה מבקשת המעצר, תוך הסכמה לשחרורו המיידי של המשיב ללא כל תנאים.
הדיווח על פי ynet מצביע על כך שאלמלא הצגת הסרטון על ידי ההגנה, היה עלול העצור להמשיך לשהות במעצר ימים ארוכים בגין עבירה שעל פי התיעוד לא ביצע. המקרה מעלה שאלות מקצועיות באשר לאמינות דיווחי שוטרים וליכולת הדיוק בזיהוי במהלך הפרות סדר סוערות, שכן טעות בזיהוי עלולה להוביל לשלילת חירות של אדם חף מפשע. שחרורו של המפגין ללא תנאים מסמן את סיומו של ההליך המשפטי בעניינו באופן מידי, אך האירוע עצמו נותר עדות לקושי המובנה שעלול להיווצר בשטח בין התרשמות סובייקטיבית של איש כוחות הביטחון לבין עובדות המצולמות במצלמות.