הכנסת החדשה עומדת בפני מציאות משפטית מורכבת, שכן שורת חוקים שעוררו מחלוקת עזה בממשלה היוצאת ממתינים כעת להכרעת בג"ץ. גלעד מורג מדווח ב"מעריב" על ארבעה מוקדים עיקריים שמרכזים עניין ציבורי ומשפטי רב, ומעלים שאלות בדבר הפרדת רשויות ותקינות הליכי חקיקה. בראש ובראשונה ניצב החוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים. החוק קובע כי נציגי לשכת עורכי הדין יוחלפו באנשי מקצוע שיבחרו על ידי הקואליציה והאופוזיציה. בנוסף, בוטל הווטו של השופטים על מינויים, למעט בבית המשפט העליון, מה שמעניק כוח רב יותר לנציגים פוליטיים בוועדה.
ההערכות הן שבג"ץ ינסה להימנע מהתערבות בחוק יסוד, בתקווה שהכנסת הנוכחית תידרש לנושא מחדש. במקביל, ניצב חוק מח"ש, הקובע מינוי ממונה מטעם שר המשפטים שיכריע בסמכויות חקירה. הייעוץ המשפטי הביע התנגדות נחרצת, מחשש כי מדובר בכלי שיאפשר להשפיע על חקירות רגישות ולפגוע בעצמאות היחידה. סוגיה נוספת היא חוק התקשורת (שידורים), אשר הקים רשות תקשורת חדשה שנועדה לאחד גופי רגולציה. עתירות שהוגשו נגד החוק, בין היתר על ידי התנועה לאיכות השלטון, טוענות להליך חקיקה פגום ולניסיונות להשפיע על שוק הדעות והעיתונות.
נטען כי מדובר בהפרת האיזונים המבניים המגנים על עיתונאים מפני בעלי הון. לבסוף, מונח לפתחו של בג"ץ החוק להחלשת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בניגוד לפרסומים מוקדמים על פיצול התפקיד, החוק שנחקק מתמקד בהפחתת המחויבות של הממשלה לחוות הדעת המשפטיות ובכפיפות היועמ"ש לשר המשפטים. הממשלה תוכל למעשה לקבוע כי חוות דעת אינה מחייבת אותה, צעד שמשנה את יחסי הכוחות בין הדרג הנבחר למערכת הייעוץ המשפטי. כלל החוקים הללו נמצאים כעת במערבולת משפטית, כשחלקם כוללים הוראות נוספות, כגון חוק הנבצרות שנכנס לתוקפו עם כינון הכנסת הנוכחית. עבור הציבור והמשפטנים בישראל, מדובר בתקופה של אי-וודאות, שכן לכל החלטה של בג"ץ בנושאים אלו תהיה השלכה דרמטית על אופי הממשל והמערכת המשפטית בעתיד.