פרסום יצירה דוקומנטרית העוסקת בהתמודדותו האישית של כדורסלן העבר מיקי ברקוביץ' עם מחלת הדמנציה הציף מחדש סוגיה משפטית ואתית מורכבת במרחב הישראלי: מה הם הגבולות הראויים לחשיפת מידע רפואי רגיש על אדם שאיבד את כשירותו להביע הסכמה? על פי דיווח שפורסם בגלובס, הדיון הציבורי שנוצר בעקבות הסרט מעלה שאלות עקרוניות באשר לסמכותם של בני משפחה או מיופי כוח לקבל החלטות על חשיפה פומבית של מצבו של אדם המצוי במצב קוגניטיבי ירוד. בהיבט המשפטי, המחוקק הישראלי מסדיר את נושא קבלת ההחלטות עבור אדם שאינו יכול לעשות זאת בעצמו באמצעות כלים כגון ייפוי כוח מתמשך, מינוי אפוטרופוס והוראות שניתנו מראש על ידי האדם בעודו בחיים.
עם זאת, כאשר מדובר בפרסום מידע אישי בעל אופי רפואי בתקשורת או ברשתות החברתיות, עולים קשיים ייחודיים. החוק מגן על צנעת הפרט, אך במקרים רבים, בני משפחה הופכים לקובעי המדיניות בפועל בנוגע לחשיפת פרטים אינטימיים. המורכבות נובעת מהרצון להעלות מודעות חברתית למחלות קשות, דוגמת דמנציה, אל מול הצורך להגן על כבודו של החולה, שעשוי היה להתנגד לחשיפה אילו יכול היה להביע את רצונו. הפרסום בגלובס מצביע על כך שהדין הנוכחי מותיר מרחב של אי-ודאות סביב השאלה היכן עובר הגבול בין שיתוף לגיטימי לבין פגיעה בפרטיות של חסר ישע.
מבחינה פרקטית, המשפחות המלוות חולים המתמודדים עם ירידה קוגניטיבית צריכות להביא בחשבון את ההשלכות של חשיפה רחבה. גם כאשר קיים רצון כנה לסייע לאחרים באמצעות ניסיון אישי, על מקבלי ההחלטות לפעול בזהירות רבה ולוודא כי הם פועלים מתוך נאמנות מלאה לטובתו של החולה ולפי מה שהיה כנראה רצונו אילו היה כשיר לקבל החלטה בזמן אמת. ניהול המידע הרפואי של אדם בשלבים מתקדמים של מחלה הוא תהליך רגיש המצריך איזון בין ערכים מנוגדים. בתי המשפט וגורמי האכיפה נדרשים מעת לעת לבחון את המידתיות שבין חשיפה פומבית לבין זכויות הפרט, כאשר כל מקרה נבחן לגופו על בסיס הנסיבות הייחודיות של המטופל והסמכויות שניתנו למלוויו. על עורכי דין המתמחים בתחום זה לייעץ למשפחות להסדיר מראש את הסמכויות הללו כדי למנוע מחלוקות עתידיות שעלולות לפגוע בכבודו של האדם.