בפסק דין חריג ונוקב שניתן לאחרונה, נדחתה דרישתם של תובעים ייצוגיים לקבל גמול ושכר טרחה לאחר שהגישו בקשת הסתלקות מהליך נגד חברת 'עשינו עסק סוכנויות'. במקום לקבל את הכספים שביקשו, חויבו התובעים בהוצאות משפט בסך 100 אלף שקלים לטובת החברה הנתבעת, זאת בנוסף לחיובים קודמים, כך שהסכום המצטבר עומד על כ-200 אלף שקלים. הפרשה החלה כסכסוך עסקי בין שני שותפים לשעבר, יוסי ביבס ודני אוהב-ציון, אשר ניהלו יחד את החברה העוסקת בייבוא ושיווק כלי עבודה חשמליים. עם פרידתם העסקית בשנת 2016, החלו השניים בשרשרת מאבקים משפטיים.
החל משנת 2017, הוגשו נגד החברה חמש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות בסכום מצטבר של כ-315 מיליון שקלים. בית המשפט זיהה קשרים ישירים בין חלק מהתובעים לבין אוהב-ציון וסביבתו, וקבע כי ההליכים התנהלו בצורה מתואמת, כשהם אינם מביאים כל תועלת ממשית לציבור. בתביעה הנוכחית, שהוגשה בשנת 2019 והעמידה את התביעה על סכום של כ-103. 6 מיליון שקלים, מתח השופט אמיר ויצנבליט ביקורת קשה על השימוש לרעה במכשיר התובענה הייצוגית. בפסק הדין הובהר כי כאשר מאחורי הליך משפטי עומד אינטרס של גורם הנמצא בסכסוך עסקי, המטרה אינה הגנה על הצרכנים אלא הפעלת לחץ פסול על מתחרה.
השופט השווה את השימוש בתביעה ייצוגית מסוג זה לרימון יד שנצרתו נשלפה, מה שעלול לגרום לנזק כלכלי ותדמיתי כבד לנתבע עוד טרם בירור אמיתות הטענות. בפסיקתו, הדגיש בית המשפט כי השימוש בייצוגיות ככלי במאבקים עסקיים מהווה תופעה שאין להשלים עמה. החלטה זו משתלבת במגמה רחבה יותר בבתי המשפט בישראל, ובפרט לאור איתותים שניתנו מבית המשפט העליון באפריל האחרון, לפיהם יש להטיל חיובים משמעותיים יותר על מגישי הליכים שאינם ראויים, במטרה לייצר הרתעה כלכלית משימוש לרעה בהליכי משפט.
עבור העוסקים בתחום, המקרה מהווה תמרור אזהרה ברור מפני ניסיונות להפוך את כלי התביעה הייצוגית למכשיר לחיסול חשבונות בין מתחרים עסקיים. המציאות המשפטית המסתמנת מראה כי בתי המשפט הופכים קשוחים יותר כלפי התנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם מטרת החוק להגנה על הצרכן, תוך נכונות להטיל הוצאות כבדות על תובעים המנצלים לרעה את ההליך.