פרשה משפטית מסועפת המעסיקה את עולם העסקים הישראלי עוברת לסיבוב נוסף בערכאה הגבוהה ביותר. על פי דיווח בגלובס, שבתאי אלון הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין קודם שדחה את תביעתו הכספית נגד בן-דודו, איש העסקים והמיליארדר מיכאל מירילשוילי. המחלוקת שבלב התיק נסובה סביב עסקה גדולה בתחום היהלומים, אשר הובילה לטענות כבדות משקל מצד אלון בנוגע להסכמות מוקדמות בין הצדדים. המערער, שבתאי אלון, ביקש בבית המשפט המחוזי לחייב את מירילשוילי בתשלום של כ-50 מיליון שקלים. לטענת אלון, הסכום מגיע לו כחלק מרווחי העסקה, בהתבסס על הבטחה שניתנה לו בעל פה.
לפי גרסתו של אלון, ההסכמה בעל פה קבעה כי הוא יהיה זכאי לקבל נתח של כ-10% מרווחי אותה עסקת יהלומים, וזאת בשל התפקיד המרכזי שמילא בקידומה ובהוצאתה לפועל. מנגד, בית המשפט המחוזי דחה כאמור את התביעה, מה שהוביל להגשת הערעור הנוכחי. התיק מדגיש סוגיה משפטית מורכבת שחוזרת ועולה בבתי המשפט: תוקפם של הסכמים בעל פה בתוך מערכות יחסים משפחתיות ועסקיות מורכבות. כאשר מדובר בעסקאות בהיקפים כספיים נרחבים, העדר חוזה כתוב ומפורט מהווה לרוב את נקודת התורפה בטענות התובע, ומעלה קשיים ראייתיים משמעותיים בהוכחת עצם קיומה של ההסכמה.
הדיון בבית המשפט העליון צפוי להתמקד בשאלה האם הונחו מספיק ראיות המבססות את קיום ההסכמות בעל פה עליהן הצביע אלון, והאם קביעות הערכאה הראשונה אכן עומדות במבחן הביקורת המשפטית. עבור קהילת עורכי הדין והציבור העסקי, מדובר בתזכורת נוספת לחשיבות העיגון של סיכומים עסקיים במסמכים משפטיים מחייבים, גם כאשר מדובר בקשרים משפחתיים קרובים. יחסי קרבה אינם מייתרים את הצורך בתיעוד ברור, שכן ללא ראיות בכתב, היכולת של צד לעסקה לאכוף הבטחות עתידיות בבתי המשפט הופכת למשימה מאתגרת וסבוכה במיוחד. התיק ממשיך לעורר עניין רב בשל הדמויות המעורבות ובשל הסכום הגבוה השנוי במחלוקת.