סיפור המקרה
מה קרה ולמה הגיעו לבית המשפט?
בלילה בסוף שנת 2018 עמד נאשם — אז קטין — על מבתר באזור היישוב רחלים, ויידה אבן במשקל כ-2 ק״ג אל עבר רכב פלסטיני שבו נסעו המנוחה עאישה ראבי, בעלה ובתם הקטינה. האבן שברה את השמשה וגרמה למות המנוחה, במעשה שהוגדר כבעל מניע לאומני. שנים לאחר מכן, במרץ 2026, קבע בית המשפט המחוזי בלוד, בשבתו כבית משפט לנוער, ברוב דעות כי הנאשם הוא שביצע את המעשה. הראיה המרכזית הייתה ממצא DNA של הנאשם על האבן שגרמה למוות; אליה הצטרפו שקריו של הנאשם בחקירות, הפרכת האליבי שמסר, וסתירות בגרסאותיו. שופטי הרוב דחו את האפשרות שה-DNA הגיע לאבן במגע תמים קודם, וקבעו כי הסיכוי שכל התרחישים החריגים יתקיימו יחד הוא קלוש מכדי לעורר ספק סביר. שופטת המיעוט, האב״ד ברודי, סברה שמגע קודם באבן אינו תרחיש בלתי אפשרי, ולכן הציעה לזכות מחמת הספק — אך ציינה במפורש כי החשד נגד הנאשם עוצמתי ואין בזיכוי כדי לטהרו. מאחר שהנאשם היה קטין, בית המשפט לא הרשיעו אלא קבע כי ביצע את המיוחס לו, והורה על תסקיר משירות המבחן לנוער לקראת טיעונים לעונש.
AI Summary — מה חשוב לדעת?
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבית משפט לנוער) קבע ברוב דעות (2:1) כי נאשם, שהיה קטין בעת המעשה, ביצע הריגה בנסיבות מעשה טרור, יידוי אבן לעבר כלי תחבורה בנסיבות מחמירות, וחבלה במזיד ברכב בנסיבות מעשה טרור. האירוע התרחש בסוף 2018 באזור רחלים: הנאשם יידה אבן במשקל כ-2 ק״ג על רכב פלסטיני, וגרם למות הנוסעת עאישה ראבי. שופטי הרוב הסתמכו על מציאת DNA של הנאשם על האבן, הפרכת אליבי, שקריו וסתירות בגרסאותיו. שופטת המיעוט (ברודי) הציעה לזכות מחמת הספק. מאחר שמדובר בקטין, בית המשפט קבע ביצוע והורה על תסקיר לקראת טיעונים לעונש.
מה הייתה המחלוקת?
המחלוקת המרכזית בין שופטי הרוב לשופטת המיעוט נסובה סביב השאלה אם הראיות הנסיבתיות — ובעיקר מציאת ה-DNA של הנאשם על האבן — מקימות הוכחה מעבר לספק סביר, או שמא ניתן להצביע על תרחיש חלופי סביר של מגע קודם תמים באבן, המצריך זיכוי מחמת הספק.
טענות הצדדים
התביעה ביססה את עמדתה על מצבור ראיות נסיבתיות: מציאת ה-DNA של הנאשם על האבן שגרמה למוות, הפרכת האליבי שמסר, שקריו בחקירות, סתירות בגרסאותיו המאוחרות והכבושות, והתנהלותו המפלילה לאורך חקירותיו. ההגנה הציעה הסבר חלופי למציאת ה-DNA — מגע קודם של הנאשם באבן — וטענה כי אין די בראיות נסיבתיות להרשעה. שופטי הרוב קבעו כי ההגנה לא הציגה הסברים סבירים, מהימנים ומבוססים למכלול הראיות המסבכות. שופטת המיעוט קיבלה את ההסבר החלופי כאפשרי ולא בלתי סביר, ולכן סברה כי מתעורר ספק סביר המחייב זיכוי.
השאלה המשפטית
האם מצבור הראיות הנסיבתיות — ובראשו ממצא DNA של הנאשם על האבן שגרמה למוות, יחד עם שקרי הנאשם והפרכת אליבי — מקים הוכחה מעבר לספק סביר לביצוע הריגה בנסיבות מעשה טרור, או שמא קיים תרחיש חלופי סביר המצריך זיכוי מחמת הספק?
מה קבע בית המשפט?
ברוב דעות (שופטים ברק נבו ותמיר מול אב״ד ברודי במיעוט) נקבע כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו: הריגה בנסיבות מעשה טרור, יידוי אבן לעבר כלי תחבורה בנסיבות מחמירות בנסיבות מעשה טרור, וחבלה במזיד ברכב בנסיבות מעשה טרור. מאחר שהיה קטין, נקבע כי ביצע את המיוחס לו ולא הורשע, והורה על תסקיר משירות המבחן לנוער לקראת טיעונים לעונש.
העיקר המשפטי מפסק הדין
הכרעה לפי ראיות נסיבתיות; הוכחה מעבר לספק סביר; משקלן של ראיות מדעיות (DNA) במשפט פלילי; ספק סביר דורש אחיזה סבירה בחומר הראיות; דיני נוער — קביעת ביצוע ולא הרשעה של קטין; הרכב הרוב-מיעוט בהכרעת דין.
מה המשמעות המעשית עבורך?
ההכרעה ממחישה כי ראיות נסיבתיות, ובכללן ממצאי DNA, יכולות להוות בסיס לקביעת אשמה גם בעבירות חמורות, ובלבד שלא מתעורר ספק סביר בעל אחיזה סבירה בחומר הראיות. ההכרעה גם מדגישה את ההבחנה בדיני נוער בין קביעת ביצוע לבין הרשעה, ואת החובה להזמין תסקיר משירות המבחן לנוער לפני גזירת עונש.
למידע נוסף בתחום המשפטי
להרחבה, מדריכים ושירותים משפטיים בתחום שנדון בפסק הדין:
שאלות ותשובות
באילו עבירות נקבע כי הנאשם ביצע?
הריגה בנסיבות מעשה טרור (סעיף 298 לחוק העונשין יחד עם סעיף 37 לחוק המאבק בטרור), יידוי אבן לעבר כלי תחבורה בנסיבות מחמירות בנסיבות מעשה טרור (סעיף 332א(ב) לחוק העונשין), וחבלה במזיד ברכב בנסיבות מעשה טרור (סעיף 413ה לחוק העונשין).
מה היו הראיות המרכזיות נגד הנאשם?
הראיה המרכזית הייתה מציאת ה-DNA של הנאשם על האבן שגרמה למות המנוחה. אליה הצטרפו הפרכת האליבי שמסר, שקריו בחקירות, סתירות בגרסאותיו המאוחרות והכבושות, והתנהלותו המפלילה לאורך חקירותיו.
מדוע הנאשם לא הורשע אלא נקבע שביצע את המיוחס לו?
משום שהנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירות, ולפי דיני הנוער בית המשפט קובע כי הקטין ביצע את המיוחס לו ואינו מרשיעו, ומורה על תסקיר משירות המבחן לנוער לקראת טיעונים לעונש.
מה הייתה עמדת שופטת המיעוט?
אב״ד ליאורה ברודי סברה כי ההסבר החלופי למציאת ה-DNA — מגע קודם של הנאשם באבן — אינו בלתי סביר, ולכן הציעה לזכות את הנאשם מחמת הספק. עם זאת, הדגישה כי החשד נגדו עוצמתי ואין בזיכוי כדי לטהרו.
מה היה משקל האבן ובאיזה אזור התרחש האירוע?
האבן שיידה הנאשם הייתה במשקל כ-2 ק״ג ובאורך 20 ס״מ. האירוע התרחש בלילה בסוף שנת 2018, ממבתר באזור היישוב רחלים, על רכב בעל לוחית רישוי פלסטינית.