בית המשפט המחוזי בתל אביב דן לאחרונה בתביעה אזרחית שהגישה מטפלת במכון אסתטיקה נגד לקוח, בטענה להטרדה מינית שאירעה במהלך טיפול להסרת שיער באזור אינטימי. המקרה עורר סוגיה משפטית מורכבת בנוגע לגבולות שבין תגובה פיזיולוגית טבעית לבין כוונה מינית פסולה המקימה עילה לתביעה. על פי העובדות שהוצגו בפסק הדין, במהלך הטיפול חווה הלקוח עוררות מינית, עניין שהוביל להגשת התביעה לאחר שהמטפלת חשה מוטרדת מפעולותיו ומדבריו באותה עת. הנתבע הודה כי הסיט את הסדין שכיסה אותו, אולם טען כי מדובר היה בתגובה להגבלות שהוטלו עליו בטיפול ולא מתוך מניע מיני.
השופט יוסי ברכיה הדגיש בפסק דינו את הרכיב הנפשי הנדרש על פי החוק להוכחת מעשה מגונה או הטרדה מינית. לדבריו, אין די בעצם החשיפה או המגע כדי לקבוע כי בוצעה עבירה, אלא יש להוכיח כוונה ספציפית לגירוי, סיפוק או ביזוי של האדם האחר. בית המשפט בחן עדויות מהמכון, לרבות עדות של עובדת נוספת שציינה כי תגובות גופניות מסוג זה אינן נדירות בעולם הטיפולים האסתטיים הרגישים. בפסיקתו, הבחין השופט בין התרסה רגשית או עלבון לבין פעולה המונעת מתכלית מינית. נקבע כי תגובה פיזיולוגית בלתי נשלטת, המלווה במבוכה או בתסכול של הלקוח, אינה שקולה לכוונה פלילית יזומה המצדיקה פיצויים בגין הטרדה.
בית המשפט ציין כי העובדה שהמטפלת בחרה להמשיך בטיפול לאחר המקרה – גם אם לטענתה עשתה זאת מתוך חשש – מהווה נדבך נוסף בבחינת האירוע בכללותו. יש לציין כי הלקוח נחקר בעבר בנושא על ידי המשטרה, אך תיק החקירה נסגר ללא הגשת כתב אישום. מנגד, באת כוחה של המטפלת, עו"ד רוני אלוני סדובניק, הבהירה כי מרשתה מתכוונת להגיש ערעור לבית המשפט העליון. לשיטתה, פסק הדין מציב רף מחמיר מדי שאינו מעניק הגנה מספקת לעובדות במצבים דומים. למרות דחיית התביעה, גילה בית המשפט התחשבות בנסיבות וקבע כי המטפלת לא תישא בהוצאות משפט, צעד המעיד על ההכרה במורכבות האירוע מבחינתה של התובעת, גם אם לא הוכחה עילה משפטית לחיוב הנתבע. פסק דין זה מדגיש את החשיבות בבחינה דקדקנית של המניע הנפשי בכל תביעה שעניינה הטרדה מינית במרחב טיפולי.