בצעד משפטי משמעותי, בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ נתן צו על תנאי המופנה כלפי ממשלת ישראל ושר התקשורת, במסגרתו נדרשים המשיבים לנמק מדוע לא יבוטל חוק התקשורת. ההחלטה התקבלה בעקבות עתירות שהוגשו לבית המשפט, בהן נטען כי הליך החקיקה שקדם לאישור החוק לוקה בפגמים מהותיים המעלים שאלות כבדות משקל לגבי חוקיותו ותקפותו. הצו על תנאי מהווה שלב מקדמי בהליך השיפוטי, שבו נטל השכנוע עובר לכתפי המדינה, ועליה להוכיח כי דין העתירות להידחות וכי אין עילה משפטית להורות על ביטולו של החוק.
על פי הדיווח ב"גלובס", הטענות המרכזיות בעתירות מתמקדות באופי הליך החקיקה ובאופן שבו התקבל החוק, תוך ניסיון להראות כי תהליך העבודה הפרלמנטרי חרג מהנורמות הנדרשות. המשמעות המעשית של החלטה זו היא כי גורלו של החוק הופך להיות תלוי ועומד, כאשר על המדינה להגיש תגובתה המפורטת לטענות העותרים. במידה ולא ישכנעו השופטים בטיעוניהם, עשוי בית המשפט לקבוע כי החוק אינו יכול לעמוד בעינו, צעד שמשמעותו ביטול חקיקה ראשית. בהקשר המשפטי הרחב, מדובר בהתפתחות המשקפת את הביקורת השיפוטית על תהליכי עבודה בממשלה ובכנסת.
ההליך מדגיש את כוחו של בג"ץ לבחון לא רק את תוכן החוק, אלא גם את הדרך שבה הוא חוקק, ובכך להגן על עקרונות המשפט המנהלי והחוקתי בישראל. עבור העוסקים בתחום המשפט, מדובר בהזדמנות לעקוב אחר אמות המידה שמציב בית המשפט לבחינת תקינותם של הליכי חקיקה, נושא המצוי בליבת הדיון הציבורי והמשפטי בישראל בשנים האחרונות. כעת, ממתינים הצדדים וכלל הציבור להגשת תשובת המדינה ולשלבים הבאים בהליך המשפטי, שיכריעו האם תישאר החקיקה על כנה או שתבוטל בהוראת בג"ץ.