שינוי מבני מעמיק במערכת בתי המשפט בישראל עומד במוקד הצעה חדשה שהעלתה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית ביניש. בפרסום שדווח ב"מעריב", הציגה ביניש משנה סדורה לטיפול בעומס הכבד המוטל על ערכאת השיפוט הגבוהה ביותר בישראל. לדבריה, המבנה הנוכחי, המבוסס במידה רבה על יסודות מתקופת המנדט הבריטי, אינו הולם עוד את צרכי המציאות המודרנית והיקפי התיקים הנוכחיים. ליבת ההצעה היא הקמת ערכאת ערעור נוספת שתמוקם בין בתי המשפט המחוזיים לבין בית המשפט העליון. לשיטתה של ביניש, ערכאה זו צריכה לרכז את עיקר הערעורים האזרחיים והפליליים, שרבים מהם מתמקדים בבירור עובדתי ולא בשאלות משפטיות עקרוניות.
מהלך זה נועד לאפשר לבית המשפט העליון לצמצם את כמות התיקים הנדונים בפניו ולהתמקד בסוגיות בעלות חשיבות ציבורית וחוקתית רחבה, ובכך גם לתת מענה לעומס החריג במערכת הישראלית בהשוואה למדינות ה-OECD. עם זאת, ביניש סייגה את הצעתה והבהירה כי אינה תומכת במודל האמריקאי, שבו בית המשפט העליון דן במספר זעום של תיקים בשנה. היא הדגישה כי מנגנון סינון מוגזם עלול לנתק את השופטים מהמציאות החברתית בישראל. לפי עמדתה, חשיפה רחבה לתיקים הבאים מהערכאות הנמוכות חיונית לזיהוי כשלים מערכתיים ולהבנת תמונת המצב השלמה של החברה.
היא הציעה שילוב שאינו מצטמצם לעשרות בודדות של תיקים, אלא מאפשר ראייה מקיפה של הנעשה בשטח. בנוסף לשינוי המבני, ציינה ביניש צעדים משלימים הנדרשים לשיפור פעילות המערכת. אלו כוללים הגדלה משמעותית של מספר השופטים, הקצאת משאבים נוספים, והסטת הליכים שאינם מחייבים הכרעה שיפוטית לדרכי פתרון חלופיות כגון גישור ומנגנונים מנהליים. בהתייחסה לשיח הציבורי סביב הרפורמה המשפטית, מתחה ביניש ביקורת על העוסקים בכך, בטענה כי הם התמקדו ברפורמה משטרית תוך התעלמות מהצרכים המעשיים והיומיומיים של המערכת, אשר פוגעים בתפקודה.
עבור העוסקים בתחום המשפט, הצעותיה של ביניש משקפות ניסיון לגשר בין הצורך ביעילות דיונית לבין שימור תפקידו הקלאסי של העליון כערכאה המעצבת נורמות משפטיות. השינוי המוצע עשוי להוביל בעתיד לשינוי סדרי הדין וחלוקת התיקים בין הערכאות, מה שמשפיע ישירות על אסטרטגיית ניהול הליכים משפטיים בבתי המשפט השונים.