בית משפט השלום בירושלים הפך הבוקר לזירת התרחשות משפטית מתוקשרת, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו התייצב להעיד במסגרת תביעת הדיבה שהגיש נגד יגאל כרמון. הסכסוך המשפטי נסוב סביב סדרת פרסומים שביצע כרמון, אשר כללו טענות בדבר העברות כספים במזומן מקטר לנתניהו. על פי כתב התביעה שהגיש נתניהו, טענות אלו אינן מבוססות ומהוות הצגת שקר וכזב כעובדות מוגמרות. לטענת התביעה, הפרסומים הופיעו הן באתר המנוהל על ידי הנתבע והן בראיונות שערך האחרון בכלי תקשורת נוספים. מנגד, יגאל כרמון דוחה את הטענות נגדו מכל וכל ופורש בכתב הגנתו תמונה משפטית שונה לחלוטין.
כרמון טוען כי מדובר ב'תביעת השתקה' שמטרתה להרתיע אותו ואחרים מלעסוק בקשריו של ראש הממשלה עם קטר. בכתב הגנתו, שהוגש גם כתביעה שכנגד על סך 250 אלף שקלים, מפרט כרמון את טענותיו על הניסיון להעלים מידע ולייצר הליך משפטי יקר וממושך. לגרסתו, התביעה נועדה לתקף את הכחשותיו של נתניהו בנושא כספים מקטר ולנטרל ספקנות ציבורית באמצעות איומים משפטיים. כרמון גורס כי הפרסומים שלו התבססו על דיווחים בתקשורת הבינלאומית, וכי הוא פעל במסגרת הבעת דעה וקריאה לחקירה ציבורית של נושא בעל חשיבות לאומית.
לדבריו, תכלית התביעה היא להשתיק ביקורת עיתונאית חיונית ולמנוע את ליבון הסוגיה בשיח הציבורי. מנגד, בכתב ההגנה שהגיש ראש הממשלה בתגובה לתביעה שכנגד, הוא מבקש מבית המשפט לדחות את טענותיו של כרמון על הסף. הישיבה בבית המשפט מהווה שלב משמעותי בהליך שבו יצטרך בית המשפט להכריע היכן עובר הגבול בין הבעת דעה מוגנת וביקורת עיתונאית לבין פרסום לשון הרע המצדיק סנקציה משפטית. משמעות המקרה לקוראים ולציבור הרחב נוגעת לאיזון העדין שבין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, במיוחד כאשר מדובר בדמויות ציבוריות בכירות העומדות בלב מחלוקות פוליטיות.
הדיון המשפטי עשוי ליצור תקדים בסוגיית האופן שבו בתי המשפט תופסים תביעות דיבה מצד אנשי ציבור אל מול טענות הנגד על הליכי השתקה. בשלב זה, ההליכים המשפטיים טרם הסתיימו וכלל הטענות המועלות על ידי הצדדים הן בגדר גרסאות משפטיות שטרם הוכרעו בערכאות.